לביטוח בע"מ נ' ברון קונונוב

החלטה

בפני בקשתו של המבקש להארכת המועד להגשת התנגדות מטעמו, לתובענה על סכום קצוב שהגישה כנגדו המשיבה, ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, בתיק שמספרו 0125137405, על הסך של 476 ₪, בגין אי-תשלום מלוא הפרמיה בגין פוליסה לביטוח רכב פרטי ומסחרי שהזמין מאת המשיבה.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשה להארכת המועד על נספחיה, בהתנגדות לגופה, בדיון שהתקיים בפני ביום 30/10/2011, ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, המבקש טוען, מחד, כי לא קיבל לידיו את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל, ומאידך, כי הוא עותר להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

הדברים הם בבחינת תרתי דסתרי.

יפים לעניין זה דבריו של המלומד ד"ר י' זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית 1995, בעמ' 867:

"בטרם יגיש בעל דין בקשה להארכת מועד, מוטב שיברר אם אומנם הוא זקוק לכך יש והמועד לעשיית פעולה שבסדר הדין אינו מתחיל הואיל וההמצאה לא הייתה כדין אך בקשה להארכת מועד כמוה כהודאה שהייתה המצאה כדין וכויתור על כל טענה כלפי המצאה. נמצא עצם הגשת הבקשה להארכת המועד תולה את המבקש בחסדו של בית המשפט שאם לא יזכה בהארכה יהא מושתק מלטעון שעקב פגם בהמצאה לא התחיל המועד". (ההדגשה שלי – י.ב.).

רוצה לומר, המבקש מושתק מלטעון כי לא קיבל את האזהרה במועד, שהרי אם אלו היו פני הדברים היה עליו להגיש בקשה לרשם ההוצאה לפועל לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד ולא בקשה להארכתו של המועד. מעבר לטענה בדבר אי-קבלת האזהרה, לא טען המבקש טענות אחרות שיכולות לשמש כטעם מיוחד להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

ברם, גם לגופו של עניין אין למבקש הגנה של ממש בפני התביעה.

בשלהי חקירתו הנגדית בפני הודה המבקש: "לא היה לי שמץ של מושג שהייתה בעיה בתשלומים. כי בחודש פברואר עשיתי חיסול של כל העסקאות בבנק ובסכום הזה נכלל סכום של 50,000 ₪. אני יכול להגיש את המסמכים כאן. אני הייתי בטוח שזה הגיע אליהם. אני ביקשתי לעשות ב- 10 תשלומים את העסקה הזו. היום אני יודע שהכסף לא הגיע אליהם.". (ההדגשות שלי – י.ב.).

רוצה לומר, המבקש מודה, באופן מפורש, כי היה בדעתו לשלם את מלוא חובו בגין הפרמיה הנדונה, לידי המשיבה, ורק בשל טעות בבנק בו הוא ניהל את חשבונו, לא נעשה הדבר.

כיום נותרה בפי המבקש טענה אחת בלבד אודות קיזוז של 100 ₪, בגין גרר שנאלץ להזמין בשל העובדה שהמשיבה תיקנה את רכבו בפעם הראשונה בה נזקק לכך, ולא גררה אותו, ברם, טענה זו אינה נתמכת בכל ראיה בדבר התשלום, ואף אינה מפורטת כדבעי בתצהיר ההתנגדות, כפי שטענת קיזוז צריכה להיות מפורטת בשלב דיוני זה, ואין בה התייחסות של ממש להוראות הרלוונטיות בפוליסה, בדבר התנאים במסגרתם יינתנו שירותי גרר על ידי המשיבה.

לפיכך, גם בשל מניעותו של המבקש לטעון כנגד מועד ההמצאה, וגם בשל היעדר טענות הגנה של ממש (ולפיכך, העדר אינטרס בקיומו של דיון), אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הדיון בבקשתו ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪.

ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, ככל שעוכבו, ישופעלו.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ב, 28 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: